✧ מוזיאון המשפחותOZER FAMILY HERITAGE
יצירה משפחתית · משפחת עוזר

חתונה בכפר עציון / יוסף עוזר

הורדת היצירה בפורמט המקורי

חֲתוּנָה בִּכְפַר עֶצְיוֹן   /   יוסף עוזר       

 

 

כַּחֲצִי הַשָּׁעָה לִפְנֵי הַשְׁקִיעָה הִגַּעְנוּ לַכְּפָר                                                                          

הֶהָרִים, בַּמֶּרְחָק, תְּכַלְכָלִים, עָמְדוּ חַכְלִילִים נִשָּׂאִים

בְּלִוְיַת חֲבֵרָיו, הֶחָתָן, בְּחֻלְצָה לְבָנָה וְעֵינָיו תָּעֲצֻמוֹת,

שֶׁמִקּוֹל חָלִיל קְנֵה סוּף, שֶׁיָּרַד זֶה עַתָּה כְּמוֹ מֵעֲרָבָה אַחַת בּוֹכִיָּה,                                                                  

בְּיַד חָבֵר, עָבוֹת פֵּאוֹתָיו, סִימָנֵי בֶּן תּוֹרָה, יְהוּדִי -                                                                        

שֶׁאֶרֶץ אַחֶרֶת אַרְצוֹ, הוּא אַחֵר, מְעוֹלָם, הוּא מְעֶבֶר, הוּא סֻלָּם וּשְׁלָבָיו חֵרוּת, אֲחֵרוּת

מִי רָאָה חָתָן שֶׁכָּזֶה? לְבֵיתוֹ הַנִּרְקָם זֶה עַתָּה

מְצַפִּים כָּל הָרִים נִשָּׂאִים, חֲמוּקִים, יָמָּה וָקֶדְּמָה, צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה, עָלֶה רֵשׁ!

בּוֹאָה כָּאן וְתִבְנֶה, בּוֹאָה עִם הֱיוֹתְךָ מִתְחַטֵּא הִנֵּה חִתַתְךָ וְחִטָּה, עִם כֻּלְךָ                                   

וְאִישׁ לֹא רָאָה עֲדַיִן אֶת הַכַּלָּה וּמַה תַּחֲזִיק בְּיָדָהּ, מַה מַּחֲזִיקָה הַכַּלָּה?

נָעָה קַלּוֹת וְלוֹחֶשֶׁת דְבָרִים אַךְ וְרַק לְעַצְמָהּ-                                                                                    

מִי מֵרִיחַ? בָּא דַּוְקָא רֵיחַ הַלֶּחֶם כְּאִלּוּ הִיא לָשָׁה כְּבָר בְּנַפְשָׁהּ גֵּאָה בְּמִצְווֹת הָעִסָּה,

אוֹ בַּסֹּלֶת אֲשֶׁר  תְּכוֹנֵן לַמִּזְבֵּחַ שֶׁעֵינֵי הֶחָתָן מַסְגִּירוֹת בִּתְּשׁוּקָה

לְהַקְרִיב אֶת סַלְתּוֹ וְשַׁמְנוֹ,

אוֹ אוּלַי זֶהוּ רָז לַעֲדִינוּת אַהֲבָתָהּ: אֶשְׂמַח בָּךְ, שֶׁאַת הִיא אֶרֶץ אֵם הַחִטָּה !

 

כִּי בְּיַד הַכַּלָּה לֹא זֵר סִגָּלִיּוֹת, לְרֹאשָהּ לֹא כֶּתֶר זְכוּכִית נוֹצֶצֶת

רָאִינוּ כָּאֵלֶּה  בְּזוּיוֹת עַד אֵימָה אֲרוּרָה חֲסוּדָה

וְכָאן – פַת בְּמֶלָח תֹּאכֵל… לֹא כִּדְרָשָׁה נוֹצֶצֶת אֲשֶׁר מַסְתִירָה

מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁל מֵאָה אֶלֶף דּוֹלָר, [אוֹי לַתּוֹרָה שֶׁזֶּה שְׂכָרָהּ]

לֹא כִּי , אֶלָּא גִּבְעֹל, גִּבְעֹל יָחִיד שֶׁל אֶרֶץ מוֹלֶדֶת  עֲמוּס גַּרְעִינִים                                                      

קָטוּף מִשְׂדֵה הַבַּיִת, מִלְשַׁד שְׁדֵי הָאָרֶץ, זָהֹב וְיָחִיד וְחוֹלֵם

הִנֵּה, קוֹל הֶחָלִיל מִתְגַּבֵּר                                                          

יָשְׁבָה עַל כִּסֵּא בְּפֶתַח בֵּית הַהוֹרִים, סְבִיבָהּ כַּר דֶּשֶׁא יָרוֹק                                            

וּנְעָרוֹת מַקִיפוֹת לָהּ  כְּטִירוֹת הַכָּסֶף - בָּד עֲטוּר לְרֹאשָׁן                                                      

וּפְּנֵיהֶן נְקִיּוֹת לֹא שָׂמוּ בְּעַקְבֵיהֶן בְּשָׂמִים, וַדָאי לֹא פֵּאוֹת מֶשִׁי קוֹרְצוֹת,                                                        

וְכֹהֵן גָּדוֹל, יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם, רוֹאֶה - שׁוֹמֵעַ שֵׁלָתָהּ אֲשֶׁר זֶה עַתָה שׁוֹאֶלֶת                                                                      

וְגָבְהָה שִׁירַת בַּחוּרִים כִּגְלִימָה אֲרֻכָּה מִשְׁתַּפֶּלֶת אַחֲרֵי הֶחָתָן                                                                            

אָבִ"י שְׁמוֹ, כְּמוֹ-   אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,

וְאָבִיו וְאִמּוֹ אוֹחֲזִים בְּיָדָיו, שֵׁם אָבִיו - בָּרוּר : שְׁמוֹ הוּא שַׁי

שַׁי הוּא הַמֶּלַח, מִמֶלַח הַיָּם וְהָאָרֶץ וּמֶלַח עֲנָוָה עַל שֻׁלְחָנוֹ, לֹא יֶחְסַר

כִּי יְסַקֵּל וִיעַזֶּק , יִזְרָע יִטָע וְיִבְנֶה וִיבֹרָךְ בְּבָנִים חֲנוּנֵי אֱלֹקִים,

רָאֹה רָאִיתִי אֲנִי אֵיךְ הוּא, הַמֶּלַח, הֵעִיר אֶת הָאָרֶץ לָתֵת מִדְּבָשׁ וְחָלָב,

שָׁם, בָּעֵמֶק, לְמַרְגְלוֹת צִיוּן שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, שָׁם בְּשָׁקֵם יָדַיו אֶת הֶעָפָר,  

שָׁם תִּרְאֶה אֶת הָרֵי יִשְׂרָאֵל נוֹתְנֵי קְצוֹת עָנָף , נוֹשְׂאֵי פְּרִי, בַּשָׁעָה הַקְדוֹשָׁה שֶׁבָּהּ הוּא

מְדַּיֵק בְּמַחְרַשְׁתוֹ וּבְמַזְמְרָה מְאֻמֶּנֶת כִּבְדִבְרֵי הַנָּבִיא יְחֶזְקְאֵל : וְאַתֶּם הָרֵי  יִשְׂרָאֵל…!

אוֹדוֹתָם אָמַר רַבִּי אַבָּא: אֵין לְךָ קֵץ מְגֻלֶּה מִזֶּה ! וְיָגִיד רַבִּי שְׁלֹמֹה יִצְחָקִי: אֵין לְךָ קֵץ מְגֻלֶּה יוֹתֵר !

כְּבַר נוֹתֶנֶת הָאָרֶץ פְּרִי וְעֵינֹו יָפָה, אֵין לַיוֹצֵא שָׁלוֹם וְתִּקְוָה מְאַחֶרֶת לָבוֹא

וְאוֹמְרִים אֶנָשֵׁי זֶה לָזֶה אַדְרַבָּא, אַדְרַבָּא,

עֵדִים עַנְפֵי הַדְּקָלִים הַמְקַשְׁטִים אֶת מִנְּשָׂא הַטְּרַקְטוֹר וְהַבּוּגֶנְוִילֵיאָה,

(מִיָמִין וּמִשְׂמֹאל, אֶת יָכִין וּבֹעָז לַכָּל הִזְכִּירָה)

כְּמוֹ טֶנֶא יָגִישׁוּ אֶתְהֶם, כְּמוֹ בִּכּוּרִים – הֶחָתָן, הַכָּלָה: עֲשִׂינוּ כּאֲשֶׁר צִיוִתָּנוּ !

לִהְיוֹת תַּחַת קוֹרַת גָּג שָׂם, בְּהֶסְתֵּר, כְּבַרִאשׁוֹנָה, יִשְׁאָלֵם אֱלֹקִים שׁוּב בְּלַחַשׁ: אֲיֶכָּה? אֲיֵךְ ?

שָׁם הֵם יֵצְאוּ בְּרֶגַע הַחֶסֶד הַזֶּה מִמַּחְבוֹא הָאָדָם הַשָׁגוּי, יַשִׁילוּ מַחֲלָצוֹת וְכָל תַּחְפֹּשֶׂת שָׂפָה

וְיָשׁוּב לָהֶם דִבּוּר שִׁיר הַשִׁירִים וְיִרְאוּ מַרְאוֹת שְׁכִינָה וְדוֹדָהּ

כִּמְעָט וְתַּגִּיעַ לַכָּל כַּשָּׁעָה הַזּוֹ וְתַעֲלֶה אֲרוּכָה לְכָל מִין הָאָדָם, הִנֵּה הִיא אִמּוֹ -

שֵׁם אַמִּיץ לָהּ, כְּאוֹתָהּ קַדְמוֹנִית, צִפֹּרָה, אוֹחֶזֶת בְּיַד בְּנָהּ חָתָן-מֶלֶךְ,

רְחוֹקָה מִיְדִּידּוֹת בְּנוֹת מִדְּיָן     –מְאִישָׁהּ הַמּוּרָם, מָלָה אֶת בָּנֶיהָ בְּמוֹ הַמִּדְבָּר

הִנֵּה הֵם, נִשָּׂאִים אַחֲרֵי אֲחִיהֶם, הָאָרֶץ לָהֶם לְאָרְכָּה, לְרָחְבָּהּ אֲבָל גַם לְעָמְקָהּ וּלְגָּבְהָהּ

מַכִּירִים אֶת כָּל מִשְׁעוֹלֵיהַ אֶת שׁוֹעֵהָ וְאֶת שׁוּעָלֶיהַ

אֶתְמוֹל וְהִטְמִינוּ עוֹד יָרוּי וְטָבוּחַ וְלָעֶרֶב הִנֵּה , עֲצֵי חַיִים יִטְעוּ כָּאן,

עַל דֶּרֶךְ דִּמְעוֹת גּוֹלֵי בָּבֶל שֶׁמֵאָז וּמְעוֹלָם וְיוֹנְקִים שָׁרְשֵׁיהֶם בַּדְמָעוֹת

יְמַלְאוּ  צַוָּאַת חֲבֵרַם שֶׁנִרְצָח : לֹא לְהַסְפִּיד אֶלָא לְנַגֵּן אַחֲרָיו בִּכְלֵי שִׁיר

כִּי אֶל שִׁיר הָאָרֶץ הַזוֹ טוּחוֹתָיו וְלִבּוֹ חֲמַרְמָרוּ, כֹּה הַלְכוּ וְנִגְנוּ וְשָׁרוּ, עֵת נַשְׂאוּ חֲבֵרַם בַּטַלִּית

 וְהַשֶּׁמֶשׁ מַחֲזִיקָה בַּרָקִיעַ, כְּשֶׁמַסָד וּטְפָחוֹת רוֹעֲדִים, אוֹחֶזֶת הֵיטֵב

כְּבָר יָבֹא הָרָב, יָפֶה כְּרַבִּי יוֹחָנָן, בְּחֻלְצָה לְבָנָה וַיִּקְרָא הַכְּתֻבָּה

וִיבַקֵּשׁ הֶחָתָן לוֹמַר בָּרֵךְ, אָנָּא בָּרֵךְ מְדִינָה –

יְלָדֵינוּ בָּרֵך, בָּרֵךְ עָרֵי אֱלֹקֵינוּ, בָּרֵךְ לַחְמֵנוּ, מֵימֶנוּ בָּרֵךְ,

בָּרֵךְ לֹא יֶחְסַר מַצְפּוּנָם הַטָּהוֹר שֶׁל שָׂרֵינוּ

וּבְכָל דֶּרֶךְ עָפְרָה אֶל אֶרֶץ שׁוּעָל, לֹא יֵעַדְרוּ שַׁעֲלֵינוּ

וְשָׂם הַמֶּלֶךְ אֶת הַטַּבַּעַת בְּיַד  הַשְׁכִינָה

וְדִּמְעָה נִצְנְצָה בְּעֵינֵי הַקְּרוּאִים עֵת רַקְעָה רַגְלוֹ וְהִזְכִּירָה חֻרְבָּה בְּטֶרֶם בִּנְיָן

תֵּן שָׁלוֹם בָּהָרִים הַרֵיקִים מִסָּבִיב שֶׁרָאוּ חֲתָנִים נִשָּׂאִים אֶל הַחֶרֶב

שֶׁרָאוּ אֲרָזִים נִטָּעִים לִהְיוֹת בַּדִּים לַחוּפָּה וְהָפְכוּ לַעֲצֵי מִלְחָמָה

תֵּן שָׁלוֹם לִיְלָדִים פְּעוּטִים שֶׁיִהְיוּ אִילָנוֹת עֲנֵפִים וּפֵרוֹת כְּמִקֶּדם יַעְתִירוּ

וְאַמְרוּ הַקְּרוּאִים אָמֶן , אַף אַחַת לֹא הַיְתָה יְתּוֹמָה

אָז נָחָה הַשֶּׁמֶשׁ דֻּבְשָׁנִית עַל מִשְׁכָּבָהּ.

וְיָרֵחַ שֶׁל טוּ בְּאָב שָׂמֵחַ עָלָה וְיָדְעוּ יָדֹעַ הֵיטֵב שֶׁשְּׁמוֹ הוּא גַּם לְבָנָה

וּפַּרְשׁוּ הַגְּבָרִים לִתְפִלַּת עַרְבִית וְעַצְמוּ עֵינֵיהֶם וְקַרְאוּ לַמַלְכוּת שֶׁתָּבֹא

וַתָּשַׁרְנָה הַנָּשִׁים בַּכִּכָּר עַל הַדֶּשֶׁא נֹכַח שָׁמָיִם אֶת שְׁמַע וְגַּם שָׁרוּ מִשִׁירַת דָּוִד אֲהוּבָן

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ ,פְּתַח שַׁעֲרֵי שָׁמָיִם , שַׁעֲרֵי שָׁמָיִם, פְּתַח שַׁעֲרֵי שָׁמָיִם, לִתְפִלָתֵנוּ"

מַעְגָּל סוֹבֵב מַעְגָּל, סוֹבֵב  מַעְגָּל, וְהַסְעוּדָה חִכְּתָה וְחִכְּתָה

וְנִשְׁמַע דִּבְרֵי נִפְלָאֹת מִמְבָאֵר מִשְּׁנַת תַעֲנִית מִבַּעַל הַתִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל  :

יִפָּלֵא הֵיאַךְ הוּא שֶׁבִּימֵי טוּ בְּאָב וּבְיוֹם כִּפּוּרִים עַצְמוֹ הָיוּ בְּתוּלוֹת טְהוֹרוֹת חוֹלוֹת בַּכְּרָמִים?!

בִּשְׁלָמָא טוּ בְּאָב, חוֹלוֹת, נִיחָא, יוֹם שִׂמְחָה הוּא.  אַךְ יוֹם הַכִּפּוּרִים, הַמֻּפְקַע מִבָּשָׂר וּמִדָּם

בּוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל  מְדַלְגִים עַל גִּבְעוֹת הַנֶּפֶשׁ, מְקַפְּצִים עַל הֶהָרִים עֶלְיוֹנִים ?!

כָּךְ הִנְעִים לִשְׁאוֹל לַקְרוּאִים וְקָפְאוּ הַרוֹקְדִים. נֶעֶצְרוּ צִלְלֵיהֶם, כַּתַר מְעָט, גַּם הַצְּלִילִים

וְאוֹרוֹת וּנְשִׁימוֹת נִקְבְּצוּ בָּאוּ, צְלוּלִים הָיוּ  וּבְרוּרִים

לִשְׁאוֹל שְׁאֵלוֹת תְּהוֹמִיוֹת שֶׁל אַרְבַּע עֵינַיִם –

מִי זָרַע וְלֹא שָׁבַר שֶׁבֶר? אֶת מִי נִשְׁאָל :

אֵיךְ רַבּוֹת הַגְּבָעוֹת, אַלְמָנוֹת מַשְׁחִירוֹת, נוֹשְׂאוֹת לְכָאן עֵינַיִם כָּלוֹת

אֵיךְ לֹא הֻשְׁאֲלוּ כְּלֵי זָהָב וּשְׂמָלוֹת מִכָּל הָעוֹלָם לִהְיוֹת כָּאן . הֲרֵי גַם אֶת עֲצְמוֹת יוֹסֵף

לֹא הֶעֱלוּ מִמָּיִם רַבִּים, אֶל הָעָם שֶׁאֵין לוֹ יוֹסֵף, לֹא מֹשֶׁה, לֹא חָנָן.

שִׁירָה מַקְשִׁיבָה, הַכַּלָּה, אִישָׁה יְהוּדִית שְׂמֵחָה, לָהּ יֵשׁ  לֵב –

שָׂא נָא בָּחוּר, הִנֵּה כָּאן הַתְּשׁוּבָה, לֹא לְבִגְדֵי שִׁירָאִין ,

לֹא לְיֹפִי אֶלָּא שָׂא נָא עֵינֶיךָ לַמִּשְׁפָּחָה, בְּיוֹם כִּפּוּרִים שֶׁל הַנֶּפֶשׁ, כְּשֶׁרִבּוֹן הָעוֹלָם מְפָזֵז

כִּי הַבָּחוּר הוּא-הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם ! הִנֵּה כַּךְ, בְּמָסֶכֶת תַּעֲנִית, מַפְלִיא וְאוֹמֵר בָּעַל תִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל

וּבְיוֹם כִּפּוּרִים, נְבַקְשׁוֹ כָּךְ- אַל תִּרְאֶה אַתָּה הַבָּחוּר בְּנוֹי וּבְעֹשֶׁר שֶׁל כָּל אֻמוֹת הָעוֹלָם

אֶלָּא שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה "מִשְׁפָּחָה", מִשְׁפַּחַת יִשְׂרָאֵל ...

הִנֵּה קָמָה זוֹ הַחִטָּה אַחַת בְּיַד הַכַּלָּה וְהָיְתָה כַּאֲלֻמָּה אַחַת בְּיָדָהּ וְנִצָּבָה

לְפִיכָךְ חוֹלוֹת בַּכְּרָמִים  בְּטוּ בְּאָב אַךְ גַּם בְּעֶצֶם יוֹם דִּין

וְעִם בֹּא הָאֲרִי, דִּגְלוֹ עָלַי אָב - אַהֲבָה אֶל אָבִי תִּקְרָב, וְשִׁירַת גְאוּלִים תִּשָׁמַע,

שׁוֹכֶנֶת בֵּין כְּתֵפָיו. וְחִזֵּר הֶחָלִיל מִקְנֶה סוּף, מְחַתֵּךְ בַּבָּשָׂר וּבַלֵּב וּבוֹכֶה בְּשִׂמְחָה אַדִּירָה

כָּךְ הִתְחִיל הַבָּיִת לִבְנוֹת הַחֻרְבָּה וַנְבָרֵךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה...                                                                                                                                                           טו באב תשס"ב  .  

 

 

מספר הערות

* על הפסוק מיחזקאל  (לו, ח) – וְאַתֶּם הָרֵי  יִשְׂרָאֵל

עַנְפְּכֶם  תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל …"  – אמר רבי אבא –

אין לך קץ מגולה מזה ! (סנהדרין צ"ח, ע"א) –

בעמוד זה בסנהדרין נמצא את המזמרות ואת "יובל שי" – (מקורו בישעיה יח)

וראה הגמרא, ראש השנה יא, ע"א: "'קול דודי הנה זה בא מדלג

על ההרים מקפץ על הגבעות' - מדלג על ההרים - בזכות אבות,

מקפץ על הגבעות- בזכות אמהות".

ו ראיתי במקום אחר  על הכתוב – "קום ריב את ההרים ותשמענה הגבעות קולך"

- אין הרים אלא אבות העולם...ואין גבעות אלא אמהות

* המושג – מדייק  מצוי בלימוד הגמרא  במובן לומד / מסיק .

מדייק במחרשה ומזמרה... שזו תורה  שמשדלת את הארץ אל תכלית כל העולם .

* הגבעות אלמנות משחירות –  

אלמנה – שאין לה את חתנה. והגוון משחירות מצייר את הלילה אך גם את שחור

העצבות שברקע כל הדברים . משחירות לעומת הכלות (כלות כמושג של געגוע , אך גם כמושג הכלולות)

* על האמור שעתידה הארץ להוציא גלוסקמות-ככרות לחם- נאמר שמה המקורי של החטה

 היה צריך להיות חנטה. הנון נפלה עם ליקוי המארת והתמעטות הלבנה. לעתיד לבא יהיה אור הלבנה כאור החמה

ישוב גם תיקון הפירות  שבה האות נון אל החטה להיות חנטה . נון היא בשער החמישים של תיקון האדם (כמו לפני מתן תורה), השלמות הראויה לבן דוד העתיד לבא.